החלטה בתיק רע"ב 4972/13

           בקשת רשות ערעורעל פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נצרת (כב' השופטים ב' ארבל, י' אברהם, י' שיטרית) מיום 27.6.2013 בעת"א 25990-06-13, בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה) מיום 10.6.2013, אשר הורתה על ביטול שחרורו על-תנאי של המבקש, וקבעה כי ישוב לשאת את יתרת תקופת המאסר שהושת עליו בניכוי התקופה בה שהה במרכז הטיפולי בהוסטל (להלן: ההוסטל).

1.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל בן 7 שנים החל מיום 19.2.2008, לאחר שהורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושימוש ברכב ללא רשות (גזר דינו של סגן הנשיא כב' השופט ז' כספי בת"פ (מחוזי מר') 589-03-08 (25.1.2009)). בנוסף הושת על המבקש עונש מאסר על-תנאי למשך 18 חודשים, ופיצוי לקורבן בסך 12,500 ש"ח.

           ביום 10.3.2010, בעודו מרצה את עונש המאסר, הורשע המבקש פעם נוספת, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת איומים - אשר בוצעה טרם שהחל לרצות את מאסרו - ונידון לארבעה חודשי מאסר על תנאי (ת"פ (שלום ראשל"צ) 5423-08).

         יצויין כי במהלך תקופת מאסרו הועמד המבקש פעמיים לדין משמעתי ונידון פעמיים למספר ימי בידוד בגין התנהגות שלילית, בין היתר, עקב מעורבות בקטטה.

2.        ביום 5.7.2012 חל מועד ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש, ולאחר מספר דחיות דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש ביום 17.12.2012. במהלך הדיון הציג המבקש תוכנית שיקום פרטית, והוועדה החליטה ליתן אורכה קצרה לרשות לשיקום אסיר (להלן: רש"א) להציג בפני הוועדה תוכנית מטעמה עבור האסיר.

           בהחלטת ועדת השחרורים מיום 24.12.2012 נקבע כי אין מקום לשחרר את המבקש על-פי תוכנית השיקום הפרטית שהציג, ועל כן הורתה הוועדה לרש"א לסיים את הליך קבלת המבקש להוסטל, מסגרת שנמצאה מתאימה בהתאם לחוות דעתה של רש"א.

3.        ביום 30.1.2013 הורתה הוועדה על שחרורו של המבקש על-תנאי ממאסר, בתנאים הבאים:

"1. האסיר יקיים את התוכנית מטעם רש"א 29/1/13 ככתבה וכלשונה. במסגרת תוכנית זו האסיר ישתלב בהוסטל "דגון" [צריך להיות גגון-י"ע] למשך 9 חודשים וטיפול נוסף בהוסטל מגורים מחוץ להוסטל למשך שנה נוספת.

...

3. האסיר יהיה בפיקוח של ההוסטל למשך 21 חודשים מיום שחרורו.

...

האסיר מוזהר כי אי קיום תנאי מתנאי השחרור עשוי להביא להפקעת תקופת רישיונו. (הדגשות הוספה-י"ע).

3.        ב-12.5.2013 הורחק המבקש מההוסטל בשל הפרות חוזרות ונשנות של כללי המוסד. רש"א הודיעה זאת לועדת השחרורים, ובעקבות ההודעה התכנסה הוועדה ביום 10.6.2013 והחליטה על ביטול שחרורו על-תנאי של המבקש, תוך שקבעה כי עליו לרצות את תקופת הרישיון בניכוי תקופת שהותו בהוסטל. הוועדה דחתה את בקשת המבקש לדחות את הדיון לצורך הכנת תכנית שיקום פרטית.

           עתירת המבקש לביטול החלטה זו של הוועדה נדחתה. בית משפט קמא פסק כי החלטת הוועדה מפורטת וכי לא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבותו.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.        בבקשה נטען, בין היתר, כי הוועדה לא נתנה את דעתה לכך שהפרות המבקש הן הפרות משמעת בלבד והוא לא נחשד בביצוע עבירות פליליות; כי החלטת הוועדה לא נומקה כנדרש, לא התייחסה לטענות העותר ולא שקלה אפשרויות קיצוניות פחות מהפקעת רישיונו של המבקש; וכי בית משפט קמא נכנס לעובי הקורה ולמעשה הרחיב ונימק את החלטת הוועדה במקום להסתפק בביקורת מנהלית על התנהלותה וסבירות החלטותיה.

           המשיב התנגד לבקשה באשר אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. לגוף הבקשה סמך המשיב את ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא וגרס כי בית המשפט קבע בדין כי ועדת השחרורים הגיעה למסקנה היחידה המתחייבת מן הנתונים הקשים אשר עמדו לנגד עיניה.

5.        דין הבקשה להידחות.

           כידוע, רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירה על החלטת ועדת שחרורים, תינתן מקום בו הבקשה מגלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ראו, לדוגמה, רע"ב 2551/12 חאלד נ' מדינת ישראל (3.6.2012); רע"ב 5425/13 אבו מוך נ' ועדת השחרורים בבית סוהר מעשיהו בפסקה 10 והאסמכתאות שם (10.10.2013)). עניינו של המבקש נשמע בוועדת השחרורים ובבית משפט קמא, ובאם תיענה הבקשה היא תהווה "גלגול שלישי" של עניינו. לגבי בקשות אלו אף לפי הגישה המרחיבה את אמות המידה לפיהן יש לבחון עתירות אסיר, תינתן רשות ערעור רק במצבים חריגים ובמשורה (רע"ב  425/09 פריניאן נ' מדינת ישראל חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (11.3.2009).